יום שישי, 25 בפברואר 2011

על הקצה


יום רביעי 16/2
למרות שהיה מפתה להישאר עוד קצת, התקפלנו לאיטנו ולקראת הצהרים נפרדנו ממרג'י ומסקוט, שחזרו על ההזמנה לבוא שוב וכמובן מכל החבר'ה הישראלים.
יצאנו לכיוון ה Elephant Rock הסמוך ומיד הילדים הסתערו על הסלעים המפוזרים על המשטחים הירוקים וטיפסו על כל סלע שני. כשסיימו עם הטיפוסים שלפו את חרבות העץ שהכינו עם אד, לפני כמה שבועות, ושחזרו את הקרבות מהסרט נרניה, שחלקו צולם במקום (אני הייתי בתפקיד הרעים).

ליד סלעי הפיל

ורק תמר נשארה למטה

הצופה

"!!!FOR NARNIA"

המשכנו לכיוון Mt. Cook ועצרנו בדרך בשני סכרים, חלק ממערכת של שישה סכרים על הנהר הזורם מרכס ההרים הענקי לכיוון החוף המזרחי. לאחר עצירה להצטיידות בסופר הקטן בעיירה Twizel המשכנו מערבה והגענו לקראת ערב לחניון של ה DOC. החניון בסיסי מאוד – שירותים, מים ומבנה אבן עם שולחנות, אך ממוקם בתחילתם של מספר מסלולי הליכה באזור ומתחת לקרחונים מרשימים. פגשנו שוב את הילה, ליעד ואורון אכלנו ארוחת ערב ופיטפטנו עד שהחשיך. עומר הפליא לבנות מגדלי אבנים לגובה בסבלנות אין קץ אך גם אותו החושך לבסוף הכריע. נפרדנו מהחברים וסיכמתי עם אורון שניפגש למחרת בבוקר במשרדי ה DOC, שם נקנה כרטיסים לבקתה ונעביר לו חלק מהציוד לסחוב.

סכר אחד

עוד סכר

חניון הקרוואנים מתחת לקרחון

יום חמישי 17/2
קמנו מוקדם לארגן את התיקים ובשמונה כבר התייצבתי במשרדי ה DOC, כדי לוודא שיהיה לנו מקום בבקתה. לאחר קניית הכרטיסים לכולנו, חזרתי לחניון והמשכנו לבוקר רגוע. ב 12:30 אכלנו צהרים ואחריה העמסנו את התיקים ויצאנו לדרך. אני, איילת, אסף וגלעד סחבנו תרמילים על הגב עם אוכל, שקי שינה, מעט בגדים ומים, וכמובן את תמר על הגב של עמיחי.
קצת נתונים: מסלול ה Muller Hut הוא קצר מאוד – רק 5.2 ק"מ ואנחנו הלכנו ק"מ אחד פחות. העניין הוא שבמהלך 3.5 הק"מ האחרונים, המסלול מטפס מגובה 780 מטר לגובה 1800 מטר. זה הרבה. הזמן המוערך למסלול הוא 3-4 שעות לכל כיוון. אנחנו בנינו על 6 שעות לעלייה, לינה בבקתה למעלה וירידה למחרת. המסלול משקיף על Mt. Cook, ההר הגבוה בניו זילנד.

אחרי הליכה קצרה התחלנו לטפס. העלייה אכן היתה מאתגרת והנוף שהתגלה תוך כדי הטיפוס היה מדהים. אגמים, קרחונים והרים מושלגים. התקדמנו לאיטנו ועשינו הרבה עצירות, כשגלעד ואסף מושכים קדימה – למרות שגם הם סחבו תרמילים לא קלים. אחרי כשלוש שעות של טיפוס הגענו אל ה Seally Lakes – אגמים קטנים בגובה של 1200 מטר הנמצאים בערך במחצית הדרך. מזג האוויר היה לטובתנו, השמים היו בהירים לגמרי ואחרי מנוחה קצרה המשכנו בטיפוס. העלייה המשיכה להיות תלולה והשביל נהיה פחות ברור – היינו צריכים לעקוף סלעים ולטפס על דרדרות אבנים עד שפתאום הגענו לאוכף והבנו שהחלק הקשה נגמר. עצרנו קצת להתאוששות וקצת אחרי שהמשכנו ראינו מרחוק את הבקתה האדומה. אורון וישראלי נוסף – בר, הגיעו מהבקתה לבדוק מה שלומנו ועזרו לילדים עם התיקים. אחרי כמה דקות הגענו סוף סוף לבקתה. בסך הכל לקח לנו חמש וחצי שעות - זמן לא רע.

הטיפוס המפרך

אחד האגמים הקטנים

נחים קצת - ברקע Mt. Cook

גמרנו את החלק הקשה!

קצת אחרי שנכנסנו, הבנו שהגענו למקום עם אחוז הישראלים הגבוה ביותר בניו זילנד. מתוך 25 מטיילים, 22 היו ישראלים. התמקמנו במיטות שאורון שמר לנו (מזל שהגיע ראשון לבקתה ושמר לנו 6 מיטות צמודות בשורה התחתונה של מיטות הקומותיים) והלכנו לפגוש את האחראית על הבקתה. מסתבר שהיא מתנדבת ופעם בשנה מגיעה לשבוע בבקתה. היא שמחה מאוד לפגוש אותנו והייתה מאוד גאה בילדים על המסלול המפרך שעשו. בסוף שיחה ההדרכה שעשתה לכל יושבי הבקתה, ביקשה מכל החבר'ה למחוא לנו כפיים!!. פגשנו גם את שאר הישראלים והילדים הרגישו בבית. תמר עברה מיד ליד והבנים הצטרפו למשחק ,"יניב" סוער. אחרי ארוחת ערב צנועה וצפייה ב Mt. Cook כשלידו הירח המלא, נכנסנו למיטות, אבל נרדמנו רק אחרי שהשיחות של הישראלים בחדר נגמרו.

עומר משחק בשלג. הבקתה ברקע

עומר משחק עם ברק

משחק "יניב" סוער עם בר (בן), מרים ובר (בת)

הירח המלא ליד Mt. Cook

יום שישי 18/2
לאחר שלאורך הלילה שמענו בדאגה את הרוח החזקה נושבת מחוץ לבקתה, קמנו מוקדם וראינו שמזג האוויר המעולה התחלף ברוחות חזקות ורסיסי גשם. ויתרנו על צפייה בזריחה מהפסגה הקרובה יחד עם שאר המטיילים והתארגנו ליציאה מהירה, לפני שמזג האוויר יהיה יותר גרוע. אחראית הבקתה הזמינה אותנו להישאר לעוד לילה והבטחנו שכשנגיע לירידה התלולה נראה מה המצב ואם זה ייראה מסוכן, נחזור.

השמים בזמן הזריחה (צולם מהבקתה)

נפרדנו לשלום מכולם, התעטפנו ככל יכולתנו ויצאנו לרוח המקפיאה. היה קשה להתקדם בגלל הרוח, אבל אפשרי ואחרי הליכה קצרה הגענו לאוכף, ממנו מתחילה הירידה התלולה. על האוכף היתה רוח חזקה במיוחד שכמעט העיפה את עומר, אבל מיד אחריו נכנסנו לאזור מוגן מהרוח, אבל עם דרדרת של אבנים. ירדנו בזהירות ומהר מאוד הגענו לשביל יציב יותר. ככל שירדנו, הרוח נחלשה וכשהגענו לאגמים הקטנים באמצע הדרך, כבר היה לנו חם. בדרך למטה לא ראינו את Mt. Cook בגלל העננים, אבל הדרך עברה במהירות ואחרי שלוש שעות הגענו בשעה טובה לרכב ולקרוואן.

עומר ואיילת יורדים במדרון התלול

עומר עם הרוג'ום המרשים (18 אבנים!)

לאחר התאוששות קצרה, נפרדנו מהילה, ליעד ואורון ומ Mt. Cook ויצאנו בדרך לכיוון Twizel. עשינו קניות בעיירה ובשל העייפות החלטנו להישאר לשבת בפארק קרוואנים באזור. הגענו לאחד סמוך לאגם, שהיה למעשה עיר של קרוואנים - היו בו מאות קרוואנים של אנשים שגרים במקום. למרות שהמקום לא היה מרהיב, התמקמנו והתארגנו לשבת.

יום שבת 23/2
שבת משעממת, ללא אטרקציות בפארק הקרוואנים המשמים. בילינו בעיקר במשחקי קלפים ומנוחה. איילת הייתה עם שרירים תפוסים כל השבת....

יום רביעי, 23 בפברואר 2011

איזו מין שלווה

יום ראשון 13/2
התחלנו את הבוקר בנסיעה אל הרחוב התלול בעולם Baldwin Street. הגענו מתחתית הרחוב והתחלנו לטפס  ברגל. הרחוב מתחיל בשיפוע מתון, אך לקראת האמצע השיפוע הופך להיות מפחיד. הילדים ניסו לעלות בריצה, אבל נשברו בשלבים שונים. כשהגענו לקצה הרחוב, הבטנו למטה בסיפוק, נושמים בקושי וראינו בחורה אצנית שעולה ויורדת את הרחוב שוב ושוב. הילדים ירדו את הרחוב בריצה ובסופו קנו הילדים תעודה המאשרת שמשפחת שפירא עלתה וירדה את הרחוב בהליכה וריצה.

לפני הטיפוס

אחרי הטיפוס

תוך כדי הטיפוס (רפרודוקציה. המצולם לא ממש רץ)

המשכנו לכיוון פסטיבל בפארק גני המלכה שראינו שמתקיים היום. הגענו עשינו סיבוב קצר, שמענו מעט מוזיקה, ראינו מעט מאוד מתקנים לילדים ובסה"כ די התאכזבנו. חזרנו שוב לתחנת החלוקה לאוכל לברווזים,האכלנו אותם שוב ונפרדנו לשלום.
הילדים ביקשו ביקור חוזר בספריה, לכן עצרנו שם לשעה קלה, כתבנו אי-מיילים, שיחקנו בקוביות ופאזלים ועומר בנה מבנים מרשימים מקוביות.

עומר הבנאי

אמנם קומיקס, אבל לפחות קוראים אנגלית

גם היא מנסה לקרוא

עזבנו את דנדין והמשכנו בדרכינו צפונה עשינו עצירה קצרה ב, Shag Point  שם ראינו המון כלבי ים שחלקם היו קצת יותר פעילים וטיילו להם או קפצו למים.

כלבי הים מטיילים ב Shag Point
את הסלעים העגולים ב Mouraki ראינו בסרט נרניה ושמענו עלינם הרבה. המקום שוכן בחוף הים ואכן נראה מוזר ומרשים. הילדים כמובן טיפסו מיד על הסלעים וקיפצו מסלע לסלע. עד שהגענו הצטלמו כל התיירים ליד הסלעים אך אחרי ששבט "ההונים" שלנו הראה שאפשר גם אחרת התחילו גם הם לטפס ולהצטלם עליהם. מצאנו גם סלעים שנשברו והילדים נכנסו כולם יחד לתוך סלע מבוקע. אף אחד לא יודע מעין באו או איך נוצרו לכן תרמנו אנחנו את השערותינו המופרכות והמצאנו סיבות לתופעה.

מה הוא קופץ?

ארבעה בסלע אחד

כולנו על הסלעים

לאחר נסיעה הגענו לעיר Omaru בא ניתן לראות פינגווינים בלילה מהלכים ברחובות, לפי השמועות. החלטנו שכבר בדקנו פעם אחת את הסיפור ואין לנו צורך לחכות לפינגווינים שוב. ערכנו סיור קצר ברובע העתיק של העיר הבנוי מתקופת הבהלה לזהב  והילדים ועמיחי מצאו כמה פסלים מוזרים על המדשאה ברחוב וכמובן שהיו חייבים לבדוק מקרוב מאוד, זאת אומרת לטפס עליהם.

זה הפסל הפחות מוזר

הבחור הזה ישב בתוך קטר רכבת מוקף בטילים. גם אנחנו לא הבנו. 

התחיל להיות כבר מאוחר והתחלנו להיות רעבים. ערכנו קניות לימים הקרובים ונסנענו לפארק הקרוואנים ב- Danssy's Pass. המקום שייך לזוג אמריקאי הגר במקום ומוצע לחברי היט לשהות בו בחינם. במשך הנסיעה לשם הבנו עד כמה המקום מבודד ותהינו מי מגיע למקום. בהגעתנו התקבלנו בחום ע"י מרג'י שהראתה לנו היכן להחנות ואת המקום סביב. הילדים ישר יצאו לבדוק את מגרש המשחקים ובדקו שהטרמפולינה אכן שווה כמו שהיא ניראית. שאלנו אם אפשר להשאר לשתי לילות ונענינו שאפשר בהחלט ואפילו ליותר. התחלנו להתארגן לארוחת ערב ופגשנו ליד הברביקיו חבורה של ארבעה צעירים ישראלים מגניבים, אורי, אבי- מאיר,אסף ועידן. ישר התפתחה שיחה, הם שמו מוזיקה טובה, הוצאו הבירות והתחיל טורניר משחקי פינג פונג. הלכנו לישון מאוחר אך בידיעה שמחר לא ממהרים לשום מקום.

יום שני 14/2
התעוררנו לאט, התארגנו עוד יותר לאט והתלבטנו אם ללכת לסלעי הפיל שבאזור או לא לעשות שום דבר אמיתי היום. ההכרעה נפלה על בטלה מכוונת!!. עשינו כביסה, שיחקנו בכדור, ירדנו לנהר הצמוד לבדוק את טמפ' המים והחלטנו שהם קרים מידי. היום עבר בשלווה בין ארוחה לארוחה, משחק למשחק, קריאת ספר וזהו..
בצהריים התבשרנו ע"י סקוט שהערב אם נרצה אפשר לעשות מדורה. עיני הילדים נדלקו. חיכינו עד שירד החושך (עשר בלילה בערך) וסקוט הדליק מדורה מגזעי עצים וענפים. לקח קצת זמן אבל בסוף  המדורה נדלקה והאש המחממת עטפה אותנו. החבר'ה הישראלים הריצו קטעים וכולנו נקרענו מצחוק, הניו זילנדים במקום פחות הבינו את הקטע.
גם הלילה הלכנו לישון מאוחר, תוך התלבטות אם באמת אנחנו עוזבים מחר או נשארים בגן העדן הזה עוד יום, כי בעצם לאן יש לנו למהר?...

אפילו אומגה היתה

אש אש מדורה

יום שלישי 15/2
ההתלבטות לא לקחה יותר מידי והתבשרנו כי אפשר ברצון להשאר וגם לעשות איתם שבת אם נרצה. גם היום הוחלט לוותר על הליכה לסלעי הפיל ולהתבטל עוד יום. קצת כביסה, קצת בישולים אך רוב היום ברביצה, משחקי צלחת מעופפת עם החבורה הישראלית, פינג פונג, ירי חיצים למטרה ואחר הצהריים אסף וגלעד שמרו על הקטנים ונתנו לנו לראות סרט. סתם כך אחר הצהריים.. מי היה מאמין...
לכל הדואגים להשכלה של הילדים, השקענו חלק מהזמן בצהריים בלימוד חשבון ועבודה בחוברות.
לפנות ערב פגשנו חבורה של שלושה ישראלים נוספים (הילה, ליעד ואורון) שהגיעו רק ללילה אך ראו את המקום והחליטו כמונו ששווה להשאר פה קצת. הילה וליעד כבר התלבשו על תמר והיה חיבור מוצלח.
בזמן ארוחת ערב התחלנו לחשוב על ההמשך, ידענו שאנחנו רוצים לטייל ב Mt. Cook וחשבנו על המסלול ל Muller Hut, אבל הטיפוס המפרך והצורך לסחוב ציוד ללילה היווה בעיה. צוך כדי שיחה, הציע אורון לעזור לנו לסחוב ציוד בזמן הטיפוס. התלהבנו והחלטנו להתלבט בלילה.

משחקים צלחת מעופפת

קולעים חיצים למטרה

ופוגעים גם בפחיות (אסף צילם - סחתיין)

לעמוד ולהריח שוקולד


יום חמישי 10/2
התחלנו את הבוקר בנסיעה למפעל השוקולד שלCadbury  ב Dunedin. אחרי המתנה קצרה והתרשמות מהבובות הנעות בחדר הכניסה, לבשנו כיסויי בד לשיער וצפינו בסרטון על ההיסטוריה של המפעל וכיצד הוא פועל. קיבלנו שקיות ניילון קטנות, האמורות להכיל את השוקולדים שנקבל בסיור ויצאנו לדרך אחרי המדריך. סיירנו בכמה קומות במפעל וראינו חלק (קטן מדי) מפסי הייצור. לצערנו, התקשנו להבין את ההסברים של המדריך בשל המבטא הניו-זילנדי הכבד. במהלך הסיור הוא שואל שאלות ומי שעונה נכון מקבל שוקולד. את הילדים הוא צ'יפר כל הזמן - גם כשהתכוונו לענות וגם כשלא ממש.
גולת הכותרת היתה כניסה למיכל ענקי בגובה חמש קומות, שם ראינו מפל שוקולד ענקי, שנוצר מטון שוקולד נוזלי שנשפך תוך כמה שניות ממש למול עינינו. בסיום הסיור החזרנו את מרבית השוקולדים שקיבלנו, מטעמי כשרות ולשמחתנו, אחת העובדות רצה אחרינו כשיצאנו עם שקית שוקולדים כשרים של החברה.

ליד ערימת שוקולדים ענקית

מתחפשים לקראת הסיור במפעל

במשאית החלוקה הישנה של החברה

רצינו להסתובב קצת במרכז העיר, אך שוב החל גשם, שהבריח אותנו לספריה העירונית. הגדולים שמחו לגלות אינטרנט חינם והצעירים שיחקו בפאזלים ובניית מגדלי קוביות.
משם נסענו לגנים הבוטאנים היפים לארוחת צהרים. אחרי הארוחה הסתובבנו קצת בין גינת הוורדים, הקקטוסים ושאר הפרחים. הילדים קיבלו שקיות עם אוכל לברווזים ונהנו להאכיל אותם. תמר ועומר שקצת נבהלו מכמות הברווזים סביבם העדיפו לעמוד על ספסל ולהאכילם משם. אחרי שגם אנחנו וגם הברווזים שבעו, המשכנו בדרכינו לביקור בטירה היחידה בניו זילנד הפתוחה לקהל.
Larnach Castle ממוקמת בחצי האי אוטגו. לטירה גנים נחמדים וחדרים מעוצבים כמו בטירות של פעם - חדר קריאה, חדר נגינה, ספריה, חדרי שינה וצריח בראש מגדל אליו ניתן לטפס ולתצפת על האזור. היה נחמד מאוד.

החלילן מדנדין

חזית הטירה

הנוף מגג הטירה

הנסיכה הכלואה במגדל


לפנות ערב הגענו ל Taiaroa,לתצפית על כלבי ים, ציפורי האלבטרוס עם הכנפיים הגדולות ופגישה לילית עם פינגווינים. התחלנו עם תצפית נחמדה על כלבי הים שנראו קצת מרחוק ומעבר לגדר. על המרכז לציפורי האלבטרוס החלטנו לוותר עקב המחיר המופקע, אך צפינו במעופם מעלינו. תוך כדי החזרה מהחוף לקרוואן שמנו לב למאורות רבות של ארנבים ובמאורה אחת ראינו, כך נדמה לנו, גוזל של פינגווין. פתאום התחלנו לשים לב למספר ארנבות שקיפצו מכל עבר לידנו וניסינו לספור אותם.
בישלנו ארוחת ערב בחניה ליד החוף בעודנו מחכים לשעה המתאימה, זמן השקיעה, בו כך קראנו ניתן לראות פינגווינים כחולים יוצאים מן הים והולכים אל הקינים שלהם, לפגוש את הגוזלים המחכים לאוכל. הילדים ירדו ראשונים וכאשר ראו את הפינגווין הראשון, קראו לנו להצטרף. מתברר שהשמחה הייתה מוקדמת מידי ונדרשה יותר משעה המתנה לתחילת התהליך, במהלכו הגיעו שני מתנדבים של ה DOC שהסבירו לנו על הפיגווינים, הזהירו אותנו שאסור לצלם עם פלש כי אור חזק לבן פוגע בעיניהם, והאירו לנו עם פנס אדום כדי שנראה משהו בחשכה הגוברת. התהליך לקח זמן רב, אך אכן זכינו לראות את הפינגווין הכחול, הקטן ביותר מכל 17 סוגי הפינגווינים הקיימים בעולם. הפינגווינים יוצאים מתוך הים בחבורות, עולים במדרגות ועוברים אל הקינים שלהם ממש בין רגלי הצופים. היינו בשקט, בשקט וזכינו ללוות אותם במבטינו כאשר הם עוברים ממש ליד הרגליים שלנו. בשלב מסויים קרא לנו אחד מהמתנדבים ולקח רק את משפחתינו לראות גוזלי פינגווינים העומדים, מקרקרים ומחכים להוריהם. החוויה כולה הייתה מיוחדת מאוד ויפיפייה אך קצת מתישה בהתחשב בשעההמאוחרת  ובזמן הרב שחיכינו לה. מותשים וחצי ישנים נכנסנו לאוטו והתחלנו בנסיעה בניסיון למצוא מקום בצד הדרך להעביר בו את הלילה. לבסוף הגענו לדרך עפר המובילה למועדון גולף והחלטנו לפנות בה ולנסות את מזלינו. החנינו את הקרוואן ליד הכניסה למועדון וכיוונו שעון מעורר ל 7:00 בבוקר שנצא משם בזמן לפני פתיחת המועדון.

אלבטרוס ענקי מרחף מעלינו

יום שישי 11/2
התעוררנו בבוקר מעט אחרי שבע ולא מהשעון המעורר... רעש של מכסחת דשא הקפיץ אותנו מהמיטות. העברנו את הילדים חצי ישנים לאוטו עם שקי השינה ויצאנו מהמקום תוך עשר דקות, שיא חדש בהתארגנות למשפחת שפירא!
התיכנון היה לנסוע בבוקר לראות עוד כלבי ים ב Sandfly beach, אך לאחר שהגענו אל המקום החלטנו לוותר, בשל הרוחות העזות. נתנו לילדים להתעורר לאט לאט ועברנו חזרה לקרוואן לארוחת בוקר.

חזרנו אל האוטו ונסענו לדנדין. החנינו את הקרוואן בפארק קרוואנים כבר לסוף שבוע ויצאנו רק עם האוטו אל מוזיאון אוטאגו שבעיר. הכניסה לרוב המוזיאון תמורת תרומה בלבד ורק לאגף הילדים הכניסה בתשלום נוסף. התחלנו מתצוגה בנושא הפנים המסבירה ומדגימה פרטים רבים הקשורים לפנים – הבעות, ציורי פנים מפורסמים, מסכות עתיקות ועוד. בכניסה כל אחד מתבקש להצטלם ומקבל כרטיס מקודד עם התמונה. במהלך הביקור ישנן תחנות ממוחשבות, בהן ניתן לשנות את תמונת הדיוקן העצמי לפי נושאים שונים – סימטריה, שינויי גיל ומרקמים שונים. התמונות החוזות כיצד ניראה בגיל 72 קצת הבהילו אותנו, אבל הרעיון כולו היה מגניב. בסיום שלחנו את התמונות לעצמנו באימייל - זהירות! התמונות לא לבעלי לב חלש.











אחרי תצוגה נוספת על התרבות באיים הסמוכים לניו זילנד עברנו לאגף Discovery Center, המיועד בעיקר לילדים. ראינו המון מוצגים בנושאים מדעיים ובכולם ניתן להתנסות. המשכנו לביתן ענקי המכיל מאות פרפרים, ביניהם ניתן להסתובב ואפילו לראות כיצד הם אוכלים. בילינו במוזיאון כמעט חמש שעות בהנאה רבה ולא הרגשנו איך הזמן עובר.

מתקן מרתק של כדורים מתגלגלים בתוך מסילות

משחק "מי יותר רגוע" הקולט את גלי המוח ומזיז את הכדור מצד לצד

כדור מתנפח המועף על ידי זרם אוויר

בביתן הפרפרים

אסף מתפרפר

בתוך בועת סבון

כיוון שכניסת שבת התקרבה, נסענו לקניות בסופר ענקי וחזרנו לפארק הקרוואנים להתארגנויות.

יום שבת 12/2
לראשונה בטיול אכלנו חמין מעולה (צמחוני כמובן), שאיילת הכינה בעזרת סיר הבישול החשמלי. רצינו לצאת אחר הצהרים לחוף הקרוב, אבל טיפטף והיה קר, אז התרכזנו במשחקי קלפים.